לנקות שולחן

היה זה יום סגריר.
ניגשתי אחר כבוד לדלפק המהיר כדי לשלם את חובותיי.
איך שהגעתי הפקידה קמה ואמרה לי שהיא יוצאת להפסקה.
לקחתי סוכריה מהסלסלה. למה הם מפזרים כאן סלסלות עם סוכריות? כדי להמתיק את הגלולה המרה.
אחרי 5 דקות ניגשה אלי פקידה אחרת והזמינה אותי להכנס.
התישבתי מולה. היא הסתכלה על צג המחשב ואמרה לי שחניתי בניגוד לחוק ברחוב שפינוזה בת"א ושעלי לשלם דו"ח חניה בסך 209 ש"ח (כפל קנס + דמי טיפול + מישהו צריך לשלם על השיפוצים והגינון ברחבי ת"א ומה עם חגיגות ה-100 לעיר? גם הן עולות כסף)
התחלתי לצעוק. "את וכל עיריית ת"א מושחתים!"
"ביקשתי שתשלחו לי את דו"ח החניה בדואר ולא שלחתם!
וראש העיר, רון חולדאי, הוא חרא, הרס את אוסישקין, איפה אראה עכשיו כדורסל? ויאללה הפועל!"
אחרי שסיימתי לצעוק שאלה אותי הפקידה המיומנת איך ארצה לשלם.
"בכרטיס אשראי, רוצה לגמור עם זה עכשיו, לנקות שולחן, לא רוצה שום עסק אתכם"
שילמתי. צעדתי לכיוון הרכב. הוצאתי מברג, פירקתי את הווישרים ונסעתי לדרכי.