קאמבק

עברו שנתיים אולי שלוש מאז הפסקתי לשחק כדורסל. ביום חמישי האחרון עשיתי קאמבק. חבר הזמין אותי לחוג כדורסל שנקרא "אבא כדורסל". הורים לילדים מהכיתה של הילד שלו שכרו מאמן שילמד אותם את יסודות המשחק. רשמו אותי כאחד ההורים. המאמן נראה כמו כדורסל. שמנמן, נמוך ומקריח. אני חשבתי שבאתי לשחק כדורסל אבל התברר שה"חימום" הוא המנה העיקרית. אולם כדורסל. פרקט. שני סלים. משחק פשוט. שתי חמישיות מנסות להכניס כדור עור כתמתם לתוך הסל. שעה שלמה של ספרינטים, תרגילי התקפה, תרגילי הגנה, זריזות, הבנת משחק ושאר שעשועי כושר וכדורסל. התרגילים היו מסובכים יותר ממבנה הקונגרס בארה"ב. "אתה חוסם את השחקן, מסתובב לקבל כדור, לא עוצר, ממשיך את התנועה לבייסליין, מקבל כדור, לא קולע. מוסר לשחקן שבא מהצד הנגדי". לא הבנתי כלום, בטח כשמות החמצן שהגיעה אלי הייתה נמוכה. אחרי שעה של תירגולים הגיע הרגע הגדול. המאמן נתן לנו לשחק. כל הכדורים שלא נכנסו לסל בשעה הקודמת, לפתע צללו פנימה. קלעתי, מסרתי, הזעתי, בקיצור, נהנתי. המאמן שאל אותי איך היה. אמרתי שמצוין ושזה כמו אופנים. שזה חוזר אליך מהר. חבר'ה אמרו לי שכמו שזה נראה אני רוכב מצוין על אופנים. אחרי הגיע חוג שנקרא "מאמא נט". חוג כדורעף לאמהות. כמו שהן נראות זה נראה יותר כמו כדוראף. שמח וטוב לב הגעתי הביתה. כבר יומיים אני עם שרירים תפוסים.