מי מאתנו לא מכיר את המסעדות הביתיות?
תמיד ימצא שם בעל הבית שיעמוד מאחורי דלפק עם תבשילים כשמגבת מונחת לו כל על כתף שמאל.
כל ספקטרום הצבעים מופיע על המגבת המסקנה ולא בגלל שזה צבעי הבד.
תמיד הוא יכריז בגאווה על התבשילים שיש לו להציע ממש כאילו היו בשר מבשרו (לא יכולתי להתאפק, ברח לי הגיג מילתי)
תמיד הוא יתחיל כל משפט ב"יש לי". תמיד הוא יסיים כל משפט ב"טוב", "טובים", "טובות", לא בהכרח בהתאמה לשונית.
יש לי קציצות בקר טובים.
יש לי מפרום טוב.
יש לי שניצלים טובים.
יש לי דג מרוקאי טובים.
תמיד הוא יספר שאשתו, סבתו (היא בחיים, או שזה סיאנס?) ודודתו שוקדות ממש ברגעים אלה על הבישולים בזמן שמקס מגאנה, מייקל מניגריה וראסטה מאן מג'מייקה מבשלים אוכל מבית אמא ואבא.
בתאבון
נ.ב. הצעת ייעול: במקום להניח מגבת קטנה על כתף שמאל אפשר פשוט לתפור אותה על החולצה ולכבס 2 ציפורים במכה אחת.
המגבת גם אף פעם לא תיפול לרוטב של החריימה ותחזור לכתף שמאל של החולצה כאילו כלום.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין על שוארמת חזן בחיפה .
השבמחקאמצע יום בחודש אוגוסט. 40 מעלות בחוץ
בחור ערבי עומד ליד שיפוד המנגל הלוהט
מביא ניגוב זיעה ארוך מהמצח בגב כף יד ימין , פותח את הפיתה עם אותה יד ושואל...מה למרוח ?
ואומר באותה נשימה..לשים חומוס (יש לנו חומוס טוב..השתנתי BIZE) .