מעצבן אותי שלמצוא חניה בסינמה סיטי זה סרט בפני עצמו. ותאמינו לי בסרט הזה אין מיזוג אויר, אין פופקורן, כיףכיף וקולה וגם אין ג'וליה רוברטס והפעלולים היחידים שיש זה להיכנס עם האוטו במקומות שמעולם לא האמנת שאתה יכול.
אחרי שמצאתי חניה זוגתי ואני שמנו פעמינו אל הקופות.
עצבים פעם 1 – אין כרטיסים לסרט שרצינו במקום ראוי אבל – וזה עוד יותר מעצבן:
יש מקום בשורה הראשונה בצד. תודה באמת.
שבחתונה שלכם יהיה לכם בשורה הראשונה בצד.
המשך עצבים:
אז קנינו כרטיסים לסרט אחר וזה גם מעצבן.
זה כמו שהספר שלך יוצא פתאום למילואים ואתה צריך לחפש ספר אחר שאתה לא סומך עליו, לא מכיר אותו ואין לך המלצות עליו. ספר זו משרת אמון.
אז קנינו קילו מלח וקצת פופקורן וזה גם מעצבן. איפה כל הקמפיינים נגד לחץ דם כשצריך אותם?!
ומה זה הקטע הזה ש30% מהפופקורן לא בוקע מהגרעינים? מה, יש להם בעיית מוטיבציה?!
אין לא יכול, יש לא רוצה!
ואז מתחילות לרקוד בתוך הקולנוע בחורות שלבושות בצבע קרם ומתברר שזה קידום מכירות ליוגורט חדש אבל הן לא נותנות.
לטעום דוגמיות. הן אומרות שבהפסקה יחכה לנו דוכן עם יוגורט וזה מעצבן אותי! אני לא אפרסק אופוטימי אני אפרסק פסימי ומה זה עצבני!
עכשיו עד ההפסקה אחשוב רק על היוגורט!
ואז מתחילים הבקרובים. חצי שעה על השעון. וזה מעצבן!
כל פעם כשאומרים לי "בקרוב אצלכם" לא מבינים למה אני מתעצבן, זה מזכיר לי את הבקרובים בקולנוע!
ואז מתחיל הסרט ומאחרינו מתלחשים. אני שונא שמתלחשים!
זה עושה יותר רעש מלצעוק.
והסרט כל כך גרוע שהצופים מבררים את הכתובת של הבמאי.
מעצבן!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
הטקסט הזה נשמע כאילו נכתב ע"י לא אחר מאשר ידידנו רון דה קופמן החיים בזבל.
השבמחקלפי הכיתובים מעלה לפני שהולכים לסרט מומלץ לקחת 2 רסיטל 1 ליתיום 3 רגיעון של הדס ו 4 אסיול
מבטיח שלמחרת הביקורת תיהיה יוצאת מן הכלל.
אם תקום בבוקר בכלל.
מוטיבציה עלק...
הגיע הזמן לעבור לראות סרטים בבית. זה נדיר שאני והבנזוג הולכים לקולנוע, הגענו למסקנה שזה פשוט יותר מדי בלאגן בשביל לשבת שעה ולבהות במסך.
השבמחק