עפולה אקספרס

אתמול נסענו לחברים בעפולה. הם גרים במושב ליד עפולה אם לדייק. התחנות רענון בכביש 6 (תחנות דלק) מזכירות לי את הנסיעות שלי להורים בלי האשה. שותים קפה, אוכלים מאפה בשקט ולא מקבלים משימות כמו "תביא לי...". בדרך עברנו ליד כפר מוסמוס. בטח הקינוח הכי פופולרי בכפר זה מוסמוס. הגענו ליעד. הבת שלנו גילתה שכבשים נמצאות בדיר, לא רק כשסופרים אותן לפני השינה. אכלנו עם החברים ארוחת בוקר. הסתכלנו על עמק יזרעאל והתמוגגנו. מעלינו עפה להקת חסידות. למחרת, בשבת בצהרים אירחנו את ההורים של אשתי. היא הכינה קדירה מופלאה שהתחילה בכתף הקרה שקיבלתי מהקצב המקומי. לנתחי הבשר ולירקות היה האת כל הזמן שבעולם כדי להתחבר. בעצם קדירה היא כמו משפחה. מניחים את כל המרכיבים בסיר ונותנים להם להתבשל ביחד במשך שעות. לפעמים זה מרכך את כולם. לפעמים מקשה. מה שבטוח, כולם מרגישים ביחד. ההורים של אשתי באו אלינו כאורחים, אבל לא באו בידיים ריקות. הביאו סיר לחץ עם שועית (בובקעס). יש בזה משהו מתריס. הרי רק אתמול החליטו המדינות שהשתתפו בועידת האקלים להפחית את פליטת גזי החממה.