יום ראשון שלי ושל יובל. בבוקר נתתי לו דייסה. סבתא לא בישלה דייסה. אני בישלתי. אם לשפוך מים רותחים על אבקה נחשב בישול. בהתחלה עשיתי ליובל "אוירון" עם הכפית ולא קיבלתי אישור נחיתה. בהמשך זה השתפר והוא אכל יפה.
אחרי דקה נרדם. הרגשתי כמו שבט שניצח משימה בהישרדות ומקבל "ערכת מנוחה" לכמה דקות.
ראיתי קצת vod, יובי התעורר ולקחתי אותו למתנ"ס. ביקשתי לשלם על הג'מבורי באשראי. הקופאית הרימה גבה (היתה לה רק גבה אחת).
נתתי לה שטר של חמישים והיא החזירה לי עודף במטבעות של שנקל. קיללתי אותה בלב והמשכתי לג'מבורי.
מכיוון שהגענו בבוקר המקום היה ריק. המזרנים היו רכים ונוחים וכמעט התפתתי לתפוס תנומה קלה, אבל נזכרתי שיובל איתי.
שיחקתי איתו, נתתי לו בקבוק ואחרי כשעה יובל התחיל לבכות. לקחתי אותו לסיבוב עם העגלה. הוא נרדם. הגענו הביתה.
העברתי אותו מהעגלה לספה בעדינות רבה כמו שמניחים אתרוג בקופסה מהודרת רק שלא יתעורר. והוא אכן לא התעורר.
עד שהתחיל לדגדג לי באף וברח לי אפצ'י. אפצ'י ששומעים טוב טוב. יובל התעורר מיד. ואז שרון הגיעה.
חשבתי שמכיוון שהייתי עם יובל חצי יום יש לי "שרשרת חסינות" מהדחה.
טעיתי. הדבר הראשון ששרון שאלה כשהגיעה זה למה יש כלים מלוכלכים בכיור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה