אני יושב כבר שעתיים מול הים ומנסה להבין, מה מניע אנשים?
למה אנשים רצים ו/או הולכים על החוף? מדוע הם משחקים מטקות?
אני רואה זוגות שעושים הליכה על החוף ושואל את עצמי, מה הסיפור שלהם?
איך הכירו? כמה זמן הם ביחד? איך הוא מחזר אחריה? איך היא מחזרת אחריו?
אני לוגם מההפוך קטן רותח חלש עם קצף.
הפוך קטן יותר טעים לי מהפוך גדול. משהו בקטן עושה אותו טעים יותר.
אני מוריד את השכבה של הקצף עם הכפית וממשיך ללגום.
הטעם של הקפה עם הגוונים החורפיים של הים בא לי טוב.
אני מחכה לה שתגיע. הכרנו לפני חודש. היא סימסה שהיא בדרך. היא טיפוס מיוחד.
אני לומד אותה. היא לומדת אותי. נראה לי שאנחנו נהנים מהדרך. היא בטח תזמין תה.
שנינו לא שותים אלכוהול. לא יודעים לשתות ולא רוצים לדעת. טוב לנו ככה. גם אין לנו קרוקס.
וטוב שכך. למה לכער את העולם? הרחש של הגלים מרגיע אותי.
בחיים עדיף לזרום עם הגל, אם תשחה נגד כיוון הגל הוא ישבר עליך.
חורף עכשיו. אין מצילים בבוטקה (חולה על המילה "בוטקה").
חשבתי לעצמי איך הם שומרים על כושר בחורף? הם שורקים במשרוקית פעמיים ביום? כורזים לאישה בבית שתעבור דרומה?
ולמה לעזאזל הם מקבלים ביגוד במשכורת פעמיים בשנה? איזה ביגוד הם צריכים? הם מצילים.
עוד מעט יעשו להם סטיילינג.
השמש כבר נישקה את הים.
עוד מעט אנשק אותה.
היא תגיע כל רגע.
יום שישי, 20 במרץ 2009
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין כמו החורף, הים והגלים לגרום למוזה לפעול שעות נוספות. איך אפשר לכתוב כשהשמש קופחת ומזיעים למוות?
השבמחק