זה או אני או הרייטינג

31.12.09 היום האחרון של השנה.



אני עושה הליכה על חוף הים.

לאחר 10 דקות תוקף אותי "ראש צב", הכוונה לקקי שמבצבץ מהרקטום,

רוצה לומר אני חייב לחרבן ומהר.

ממערב הים. ממזרח רכס ודיונות. נייר טואלט אין בנמצא.



טיפסתי במעלה הדיונה כשתוך כדי - קרה מה שכה חששתי ממנו.



ראש הצב הפך לצב. ממערב הים. ממזרח רכס ודיונות.



הפשלתי את מכנסי ודפקתי חרבון של הלייף.



כל כך הרבה לחץ שיחררתי. הרגשתי עוצמתי כמו תחנת הכח בחדרה.



אני מניח שב-google earth מנסים עד עכשיו לפענח את שינוי הצבע הקיצוני בחוף הים של הרצליה ואת שינויי מזג האויר, שאינם אופיניים לעונה.



כמו אחרי שמזמינים חומוס טוב, הגיע זמן הניגוב.

מכיוון שלא היה לי נייר טואלט אבל מגזין רייטינג היה גם היה,

החלטתי שזה או אני או הרייטינג.



אחרי הערכת מצב מהירה העדפתי להעניק את שרשרת החסינות לתמונות הפפראצי, לרכילויות

והדחתי את מדריכי הטלביזיה שנמצאים בסוף הגיליון.

בזה אחר זה ניגבתי את התחת עם לוח התכניות של ימים ראשון. שני. שלישי. רביעי. חמישי.

זו היתה דרך מקורית להמחיש מה אני חושב על התכניות שמשודרות בטלביזיה ולהתנקות במקביל.



פלא שהרייטינג חרא?

לנקות שולחן

היה זה יום סגריר.
ניגשתי אחר כבוד לדלפק המהיר כדי לשלם את חובותיי.
איך שהגעתי הפקידה קמה ואמרה לי שהיא יוצאת להפסקה.
לקחתי סוכריה מהסלסלה. למה הם מפזרים כאן סלסלות עם סוכריות? כדי להמתיק את הגלולה המרה.
אחרי 5 דקות ניגשה אלי פקידה אחרת והזמינה אותי להכנס.
התישבתי מולה. היא הסתכלה על צג המחשב ואמרה לי שחניתי בניגוד לחוק ברחוב שפינוזה בת"א ושעלי לשלם דו"ח חניה בסך 209 ש"ח (כפל קנס + דמי טיפול + מישהו צריך לשלם על השיפוצים והגינון ברחבי ת"א ומה עם חגיגות ה-100 לעיר? גם הן עולות כסף)
התחלתי לצעוק. "את וכל עיריית ת"א מושחתים!"
"ביקשתי שתשלחו לי את דו"ח החניה בדואר ולא שלחתם!
וראש העיר, רון חולדאי, הוא חרא, הרס את אוסישקין, איפה אראה עכשיו כדורסל? ויאללה הפועל!"
אחרי שסיימתי לצעוק שאלה אותי הפקידה המיומנת איך ארצה לשלם.
"בכרטיס אשראי, רוצה לגמור עם זה עכשיו, לנקות שולחן, לא רוצה שום עסק אתכם"
שילמתי. צעדתי לכיוון הרכב. הוצאתי מברג, פירקתי את הווישרים ונסעתי לדרכי.