זה או אני או הרייטינג

31.12.09 היום האחרון של השנה.



אני עושה הליכה על חוף הים.

לאחר 10 דקות תוקף אותי "ראש צב", הכוונה לקקי שמבצבץ מהרקטום,

רוצה לומר אני חייב לחרבן ומהר.

ממערב הים. ממזרח רכס ודיונות. נייר טואלט אין בנמצא.



טיפסתי במעלה הדיונה כשתוך כדי - קרה מה שכה חששתי ממנו.



ראש הצב הפך לצב. ממערב הים. ממזרח רכס ודיונות.



הפשלתי את מכנסי ודפקתי חרבון של הלייף.



כל כך הרבה לחץ שיחררתי. הרגשתי עוצמתי כמו תחנת הכח בחדרה.



אני מניח שב-google earth מנסים עד עכשיו לפענח את שינוי הצבע הקיצוני בחוף הים של הרצליה ואת שינויי מזג האויר, שאינם אופיניים לעונה.



כמו אחרי שמזמינים חומוס טוב, הגיע זמן הניגוב.

מכיוון שלא היה לי נייר טואלט אבל מגזין רייטינג היה גם היה,

החלטתי שזה או אני או הרייטינג.



אחרי הערכת מצב מהירה העדפתי להעניק את שרשרת החסינות לתמונות הפפראצי, לרכילויות

והדחתי את מדריכי הטלביזיה שנמצאים בסוף הגיליון.

בזה אחר זה ניגבתי את התחת עם לוח התכניות של ימים ראשון. שני. שלישי. רביעי. חמישי.

זו היתה דרך מקורית להמחיש מה אני חושב על התכניות שמשודרות בטלביזיה ולהתנקות במקביל.



פלא שהרייטינג חרא?

לנקות שולחן

היה זה יום סגריר.
ניגשתי אחר כבוד לדלפק המהיר כדי לשלם את חובותיי.
איך שהגעתי הפקידה קמה ואמרה לי שהיא יוצאת להפסקה.
לקחתי סוכריה מהסלסלה. למה הם מפזרים כאן סלסלות עם סוכריות? כדי להמתיק את הגלולה המרה.
אחרי 5 דקות ניגשה אלי פקידה אחרת והזמינה אותי להכנס.
התישבתי מולה. היא הסתכלה על צג המחשב ואמרה לי שחניתי בניגוד לחוק ברחוב שפינוזה בת"א ושעלי לשלם דו"ח חניה בסך 209 ש"ח (כפל קנס + דמי טיפול + מישהו צריך לשלם על השיפוצים והגינון ברחבי ת"א ומה עם חגיגות ה-100 לעיר? גם הן עולות כסף)
התחלתי לצעוק. "את וכל עיריית ת"א מושחתים!"
"ביקשתי שתשלחו לי את דו"ח החניה בדואר ולא שלחתם!
וראש העיר, רון חולדאי, הוא חרא, הרס את אוסישקין, איפה אראה עכשיו כדורסל? ויאללה הפועל!"
אחרי שסיימתי לצעוק שאלה אותי הפקידה המיומנת איך ארצה לשלם.
"בכרטיס אשראי, רוצה לגמור עם זה עכשיו, לנקות שולחן, לא רוצה שום עסק אתכם"
שילמתי. צעדתי לכיוון הרכב. הוצאתי מברג, פירקתי את הווישרים ונסעתי לדרכי.

משופצת כחדשה

זה תפס אותי לא מוכן. היא אמרה לי שזה נגמר בינינו.
שיש לי חודשיים למצוא מישהי חדשה.
האמת היא שכבר כבר התחלתי לחפש אחרת עוד לפני בשורת האיוב.
אפילו הלכתי לראות אותה אבל לצערי היא לא דמתה לתמונה כלל וכלל.

בעלת דירה היא כמו בת זוג. כשהיא מקדימה אותך וזורקת אותך לפני שאתה מספיק להגיד לה שזה נגמר ביניכם האגו שלך פגוע, על גבול המדמם.

התעשתתי. התחלתי לחפש אחת אחרת בלוחות האינטרנט והבנתי שיש המון נקודות השקה בין הומלס, יד2 ואתרי ההכרויות קופידון וכו'. בשניהם יש הרבה יותר פניות כשיש תמונה. בשניהם החיפושים לוקחים זמן ועצבים ותמיד תיתן עדיפות למשופצות וגבוהות. ההבדל: כשמדובר בבחורה אתה מחפש כמה שפחות מטרים רבועים ומעדיף להכיר אותה באמצעות תיווך.

נחשו מה

בהרבה חברות מכל מיני תחומים יש סכינאות, מאבקי כח, אגו ושימת רגליים.
הבעיה יכולה להפתר בקלות ע"י...
לוכד הנחשים בני מרום
הוא יגיע לכל חברה שיוזמן אליה ילכוד את הנחשים/אנשים וההנהלה תיפטר מהם.

שאר ירקות

השבוע ראיתי בטלוויזיה ירקן אחד יושב בחנות הירקות והפירות שלו
ואומר משפט שמאד הצחיק אותי. זה הולך ככה:
"אני בגיל 9 מכרתי סברס, הוצאתי קוץ קוץ עם פינצטה".

עורך ראשי

יש כל כך הרבה מצבים בחיים שאנחנו מצטערים על דברים שאמרנו, פליטות פה וחוסר טקט.
האם גם אתם אמרתם לעצמכם לא פעם - "אם רק היה אפשר להוריד את זה בעריכה"?

צטלע

יודעים מה יותר מעצבן מדו"ח חניה על המגב של האוטו?
כשמגיעים לרכב ומחכה על המגב פתק: קונה רכבים לפירוק
למה להעליב?!

כולנו עגלות

תראו לי בית משותף בישראל שאין בו לפחות 4 עגלות קניה גנובות וממותגות ע"י רשתות שופרסל ודומיה.

למרות שהגונב מגנב פטור ועקב הביקוש הרב לעגלות הבזיק במוחי רעיון:
יש לסדר את העגלות אחת אחרי השניה ולחבר אחת לשניה בשרשרת.
ניתן להפריד עגלה מעגלה באמצעות מטבע ש 5 שקלים, בדיוק כמו ברשתות השיווק.

עכשיו תבואו ותגידו לי שלרשתות השיווק זה לא עזר
ואני אומר - מעניין את הסבתא שלי,
אני צריך חומר לבלוג.

מתחם VIP

האם זה מקרי שבערים אמידות בחנויות הפרטיות של הפירות והירקות יש מתחם VIP?

אמנם בכניסה אין מארחת חיננית אבל...

לצד פירות וירקות בתפזורת במחירים "סבירים",
יש מתחם מבודל של מוצרי בוטיק בו תמצאו:
חמוצים, גבינות, שמנים, תבלינים, ירקות ופירות חתוכים,
במחיר ממוצע של 300 ש"ח לק"ג.

אלברט פירות לא היה אוהב את זה

השלמת מידע

לכל אחד מאתנו זה קרה.
ישבנו בבית קפה, בים, או סתם הלכנו ברחוב וראינו בחורה שווה.
הבעיה היא שאין לנו מושג מה הסטטוס שלה.
זה נדבך חשוב בקבלת ההחלטה האם להתחיל איתה או לא.
ובכן, מצאתי פתרון יצירתי לבעיה.

טבעת רווקות.

בחורה שעונדת טבעת רווקות מסמנת לנו את הסטטוס שלה ללא מלים.

כל שנותר הוא להגדיר את המפרט, הצורה, הגודל והצבע

של הטבעת

יש קצת פופקורן במלח

כשאני מכין פופקורן במיקרוגל אחוזי ההצלחה בבקיעת הגרעינים נעים בין 70% ל80% מי שמצליח ב-100% חי בסרט.
ואפרופו סרט. פעם הייתי בסרט ואחד הצופים נתן אגרוף בפנים של הסדרן.
מאז הוא לא מעיז לעבוד עם פנס.
הוא מאיר את הכסאות עם הפלאפון.

נתרם ע"י פלוני

כשקוראים למבנים חדשים באוניברסיטה על שמם של התורמים בעודם בחיים,
זה לא יוצר תחושה לא נוחה לתורמים?

יש פה רמז נסתר מן העין?

אולי י. קוטנר יודע את התשובה

יכול להיות שככל שאביתר בנאי מתחזק יותר, השירים שלו יוצאים יותר יפים?

הקשר בין שלומי שבן לאריק שרון

שמעתי היום את שירו של שלומי שבן "אל תדברי על אריק"
זה הזכיר לי שכבר המון זמן אף אחד מאתנו לא מדבר על אריק
שרון.

הרשו לי לשתף אתכם במשפט שאריק אמר ומאד התחברתי אליו:

החיים הם כמו גלגל, פעם אתה למעלה פעם למטה, העיקר שתשאר תמיד על הגלגל

רפואה שלמה אריאל

רק היום

מכיוון שהמון גברים חנונים אשכנזים משכילים שמרוויחים טוב נשלחים ע"י האשה לעשות קניות והם תמיד נכשלים בבחירת הפירות והירקות חשבתי על שירות חדש שמגה ודומיו יציעו:


מובטלות מעדות המזרח שיבחרו עבורם פירות וירקות
שמן בישראל - בוחרניות (בבחריין זה הצליח)
זה ישמור על שלום המשפחה ויגדיל את התעסוקה

חם ויפת

כל כך חם היום שגרגירי הפופקורן שקניתי נפתחו והפכו למוכנים לאכילה אחרי נסיעה של דקה ברכב.

לא טוב לי

יש לי תעוקת חזה ומיחושים בלב.

ט"ו באב

אם יש לכם אהבה בט"ו באב זה יום העצמאות של הרומנטיקה.
אם לא, זה יום הזכרון של הבדידות.

ביטר סוויט סימפוני

אבי ביטר כל כך השמין שהוא יכול למלא את קיסריה

פרשננו

רוני דניאל הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2 תמיד נראה דרמטי רוצה לומר אף פעם לא מחייך רוצה לומר תמיד מודאג רוצה לומר רוני צא לרגילה ותעזוב אותנו בשקט רוצה לומר תרגיע

ניקיון כפיים

בעקבות הפרסומים האחרונים על אנשי ציבור שהורשעו בעבירות עם קלון
ע"ע שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון וח"כ שלמה בניזרי חשבתי לייצר אבקת קסמים.

קלון, אבקת כביסה להסרת כתמי קלון
מתאימה להסרת כל סוגי הכתמים תוך שניות:
עבירות מרמה והפרת אמונים, קבלת שוחד, מסירת שוחד,
הטיית מכרזים, גניבה ועוד

לקבלת רשימת הכתמים המלאה אנא פנו ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז

נ.ב. הרעיון לאבקת הכביסה קלון נולד מתוך רצון לאפשר לאישי ציבור להמשיך ולטנף את חיינו בזוהמה שלהם, ככל העולה על רוחם.
אנחנו הרי עם של מזוכיסטים עם זכרון קצר.

שירותי טרום סרט

חבר התקשר אלי הבוקר וסיפר לי שיש אתר אינטרנט שמספק שירות, יותר נכון שירותים מיוחדים.
רגע לפני שמיטב סרטי הקולנוע מגיעים לאולמות הקולנוע, טובי המוחות צפו בסרטים, עיבדו
וניתחו אותם - כדי להמליץ לכולנו באיזה קטע של הסרט הכי פחות כדאי לנו לצאת לשירותים.
העיקר שלא נפסיד את הרגע הכי חשוב ומכונן בסרט.

מה השירות הבא שיציעו?
באיזה שלב בסרט הכי כדאי לך להתמזמז עם הבחורה
שיושבת לצידך בקולנוע והכרת רק לפני 4 ימים?

מה שלא יהיה, אני ממליץ לכולם לצאת לשירותים בזמן הבקרובים ובפרסומות
הכי טוב

כתב סתרים במסעדות

זה קורה לי בכל מסעדת יוקרה.
המלצרית מגישה את התפריט ואז כמו בפסטיבל מספרי סיפורים היא מתחילה לספר על המיוחדים שלהם.

מרתק.

אחרי שעשינו למלצרית "נפנוף מיוחדים" אפשר לעבור על התפריט בשקט.

הטקסט של המנות הראשונות מסובך לי מדי. זה מתאים למדענים ב-NASA

אז כמו בבי"ס אני מתחיל את המבחן מהחלקים שיותר קלים לי.

קלים אמרתי?

נתח אנטרקוט
מתובל בפלפל ארבע העונות בניחוח רוזמרין בוער, מוגש לצד פירה מדורה ותבשיל עדשים אורגניים.

לקחו פר, גבר גבר. חתכו אותו, הוסיפו לו כל מיני דברים והפכו אותו לקוקסינל!
ומה זה הניסוחים האלה?

מתובל בפלפל ארבע העונות בניחוח רוזמרין בוער, מוגש לצד פירה מדורה ותבשיל עדשים אורגניים.
מי כתב את התפריט? המשורר רוני סומק?



ומה עוד מעצבן אותי?

הפלאשבקים מימי בי"ס ממשיכים.

סיוטים משיעורי לשון, נושא, נשוא, תואר, פועל – אימא'לה!

הנה תראו בעצמכם:

מוסר

עטוף בטפנד זיתים מונח לצד כרישה ותפוחי אדמה אפויים בטאבון ברוטב חמאת קארי ורוזמרין.

אגב, כמו שהמוסר במדינה נראה הוא לא עטוף בטפנד זיתים, הוא לא מונח לצד כרישה ותפוחי אדמה אפויים בטאבון והוא בטח לא ברוטב חמאת קארי ורוזמרין.



ולקינוח מה שהכי מעצבן אותי - נכון, הקינוח!
קודם כל תפריט הקינוחים נפתח בשקר כלשהו:


כל הבצקים, עוגות, עוגיות, מוסים, סורבה וגלידות...
נעשים אצלנו בהכנה מקומית...


אח"כ זה ממשיך עם הפסיכומטרי. מי שמבין את הניסוח הבא, הקינוח עלי:

מקרון תותים

קערת מקרון תותים ופטיסייר וניל מוגש לצד שפורפרת תותים, קצפת וניל ותותים בשמפניה וטוויל שוקולד חלב.

הנה באה הרכבת?

שמתם לב שכשאתם יושבים עם חנמון בתחנת הרכבת וקוראים כל אות במודעות של המכרזים הממשלתיים כדי להרוג עוד דקה של המתנה לרכבת מאחרת, תמיד הכרוז של הרכבת יבשר לכם בקול ענות חלושה על איחור צפוי של 20 דקות.


הוא ממש לוחש כמו אותו זאטוט שאימו תפסה אותו עושה מעשה שלילי ושולחת אותה לחשוב על מה שעשה ב"פינת המחשבות".


מה שצורם לא פחות - שניה אחרי הכריזה על האיחור, אותו כרוז לוחש הופך לכרוז צועק ואימתני שמזהיר אותנו:


"נוסעים נכבדים שלום, נא להתרחק משפת הרציף עקב רכבות מהירות חולפות!"


זה מעצבן אותי!

אם הרכבות כל כך מהירות, למה הן אחרות ב-20 דקות?!


אבל מה שלא פחות מעצבן אותי זה הכרוז או הכרוזית או בעצם הכוזרית (כן, גם אני צופה לעתים בסרטי המופת של אברהם ביטר)

תמיד כשאני מדבר בפלאפון והשיחה חשובה עד מאד יתחיל הכרוז לחפור על רציפים,
תחנות, פס צהוב ופאתי מודיעין. לא רוצה לשמוע על פאתי מודיעין! מה יש לעשות שם?!
ומאיפה לעזאזל הכרוז יודע להגיד "פאתי"?!
מה, הוא סיים 12 שנות לימוד?


ואז אני עולה על הקרון אבל לא ביום הנכון.
יום ראשון זה היום של אפקט הסרדינים ולא סתם סרדינים, סרדינים עם מדים. והם מסריחים יותר מסרדינים וגם הן. מסריחות שחבל על הזמן.וזה מעצבן! אבל מה לעשות? הם שומרים עלינו וכולנו היינו פעם בצבא.


ירדתי מהקרון ורציתי לשתות משהו.
כל פעם שאני קונה שתייה בקפטריה של תחנת הרכבת אני נזכר בדיווחים של הדס שטייף,
כתבת הפלילים של גל"צ על שוד לאור היום במקום זה או אחר בארץ. שתבוא לקפיטריה ברכבת מרכז ותראה מה זה שוד לאור היום.




ואפרופו פלילים. כל בוקר בעשרה לשמונה אני מאזין לפינת הפלילים של הדס שטייף. זה הולך ככה:

תושב כפר סבא נתפס מגדל מריחואנה בכמות מסחרית בגינת ביתו, שכנים בהרצליה הלכו מכות על רקע סכסוך שכנים. ברור שזה על רקע סכסוך שכנים! זה כמו לכתוב - שמור לנכים עם מוגבלויות.
ברעננה נתפס רואה חשבון מפורסם בהעלמות מס, בשוק של נתניה אירע פיצוץ עז כנראה על רקע פלילי,
ושהיה לכולנו יום שקט ובטוח.

חי בסרט

מעצבן אותי שלמצוא חניה בסינמה סיטי זה סרט בפני עצמו. ותאמינו לי בסרט הזה אין מיזוג אויר, אין פופקורן, כיףכיף וקולה וגם אין ג'וליה רוברטס והפעלולים היחידים שיש זה להיכנס עם האוטו במקומות שמעולם לא האמנת שאתה יכול.


אחרי שמצאתי חניה זוגתי ואני שמנו פעמינו אל הקופות.
עצבים פעם 1 – אין כרטיסים לסרט שרצינו במקום ראוי אבל – וזה עוד יותר מעצבן:
יש מקום בשורה הראשונה בצד. תודה באמת.
שבחתונה שלכם יהיה לכם בשורה הראשונה בצד.


המשך עצבים:
אז קנינו כרטיסים לסרט אחר וזה גם מעצבן.
זה כמו שהספר שלך יוצא פתאום למילואים ואתה צריך לחפש ספר אחר שאתה לא סומך עליו, לא מכיר אותו ואין לך המלצות עליו. ספר זו משרת אמון.



אז קנינו קילו מלח וקצת פופקורן וזה גם מעצבן. איפה כל הקמפיינים נגד לחץ דם כשצריך אותם?!
ומה זה הקטע הזה ש30% מהפופקורן לא בוקע מהגרעינים? מה, יש להם בעיית מוטיבציה?!
אין לא יכול, יש לא רוצה!


ואז מתחילות לרקוד בתוך הקולנוע בחורות שלבושות בצבע קרם ומתברר שזה קידום מכירות ליוגורט חדש אבל הן לא נותנות.
לטעום דוגמיות. הן אומרות שבהפסקה יחכה לנו דוכן עם יוגורט וזה מעצבן אותי! אני לא אפרסק אופוטימי אני אפרסק פסימי ומה זה עצבני!
עכשיו עד ההפסקה אחשוב רק על היוגורט!

ואז מתחילים הבקרובים. חצי שעה על השעון. וזה מעצבן!
כל פעם כשאומרים לי "בקרוב אצלכם" לא מבינים למה אני מתעצבן, זה מזכיר לי את הבקרובים בקולנוע!

ואז מתחיל הסרט ומאחרינו מתלחשים. אני שונא שמתלחשים!
זה עושה יותר רעש מלצעוק.
והסרט כל כך גרוע שהצופים מבררים את הכתובת של הבמאי.

מעצבן!

פארק הירקון

מעצבן אותי פארק הירקון


מעצבן אותי שהספסלים בפארק הירקון לא פונים לנחל הירקון אלא לכיוון השני. כל היופי זה הנחל.
מה הם מטומטמים שם בעירייה?!



ומעצבן אותי שהכל כל כך מסודר שם, זה פארק, לא בית מרקחת!

יש שביל מסומן לרוכבי אופניים ולצידו שביל מסומן להולכי רגל, עוד מעט יוסיפו שביל מסומן לסלבס.

ואפילו גינות כלבים יש שם! זה מגעיל כמה מחשבה השקיעו!


והחיים בפארק פר דקה יקרים וזה מוציא אותי מדעתי.
חצי שעה של שייט בסירת משוטים עולה 80 שקל וחצי שעה בסירת מנוע 120 שקל.
מה הם השתגעו! זה כולה שייט בנהר הכי מזוהם במזה"ת, לא שייט גונדולות בוונציה!

ומה עוד יותר מעצבן אותי!? שיש המון פראיירים שמשלמים. הפראיירים לא מתים, הם שטים, בירקון!

והרכבי אופניים עם 4 מקומות. אותו מחיר. אפילו הוצאות דלק אין לגזלנים!

ויש עוד משהו שמעצבן אותי בפארק הירקון.

המון עושות/עושים ספורט: הליכה, ריצה אופניים. והם גורמים לי להרגיש רע עם עצמי.
מה בקשתי? לשבת במצב סטאטי עם דופק נמוך על ספסל בירקון ולאכול לאפה משווארמה שמש,
בלי ייסורי מצפון מיותרים?!


והן ממשיכות לחלוף על פני, הבחורות השוות עם הקוקו והגופייה הנדיפה. מעצבן כמה שהן נראות טוב!
הן חטובות, יש להן קוביות בבטן, אני הקוביות היחידות שיש לי...

זה בקופסה של השש בש.

ארל'ה

ארל'ה

שבת קיצית.
אני קופץ לארל'ה.
קיצור שהמצאתי לארלקינו. גלידת שף משובחת.

בקשתי חצי קילו בלקחת.
המוכרת הצעירה הסבירה לי שבארלקינו אין דבר כזה חצי קילו.

אמרתי לה שבאמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה וחוץ מזה 1 ליטר שווה ערך ל-1 ק"ג

היא התעקשה נתנה לי הסבר מנומק:

1. הם מודדים גלידה בנפח ולא במשקל כי לכל גלידה יש משקל אחר.
לדוגמא: גלידה עם עוגיות שוקלת יותר מגלידה בלי עוגיות.

2. המינימום שלהם ב- TAKE AWAY זה 750 מ"ל
3. אני רק עובדת פה, לא אני קבעתי את החוקים.


מתוקה.

הגלידה. לפחות כך היא נראית.

לפני שטעמתי הסתכלתי לאיזו גלידה יש את הרייטינג הכי גבוה וכך ידעתי איזו הכי נחשקת...

שיטת המדרוג פשוטה: ככל שיש במיכל גלידה פחות גלידה, זה אומר שהיא הכי מבוקשת.

ביום שאני הייתי ולפי שיטת הגלידה מיטר שפיתחתי, מלכת הרייטינג היא גלידת בלינצ'ס צימוקים.

המוכרת המליצה לי לקחת עד 4 טעמים. היא נשמעת מאד מקצועית ובטוחה בעצמה. מרשים.

לאחר אומניבוס טעימות של טפאסים מתוקים בטעמים נפלאים קבעתי את העולות ל- FINAL 4

נאמבר 1 בראוניס שיכור, נאמבר 2 בלינצ'ס צימוקים, נאמבר 3 וניל במרלו & נאמבר 4 וניל תפוחים שזו למעשה גלידה בטעם @ - מעולה!

הגלידה נארזה אחר כבוד לתוך מיכל קלקר צחור, נאטמה בפיסת ניילון דקה ומכסה וגם קבלתי בונוס:
שני גביעי וופל גדולים שהם מכינים בעצמם.

הזכייה בגביע מעולם לא הייתה מתוקה יותר.

אילת

ירדתי לאילת וזה לקח 20 דקות.
לא ירדתי לאילת בטיסה. לחברה שלי קוראים אילת.


עלינו על הרכב חברה של אח שלה ונסענו לאילת.
אחרי 4 שעות של נוף מדברי הרגשנו כמו מיכאל הנגבי אחרי יום צילומים ליטבתה.

חשבנו רק על דבר אחד.
שוקו יטבתה קר ומרענן.
עצרנו ביטבתה.


לקחנו ארוחת צהרים קיבוצית שהגיש לנו מייקל (לשעבר מבוטה) הניגרי.
ואז האסון קרה.

2 אוטובוסים של טיולים שנתיים הגיעו למתחם. כמו נחיל ארבה הזאטוטים יצאו מהאוטובוסים ומילאו את מתחם יטבתה ברעש מטוסים מעצבן.
דרגת חפירה בין 0 ל-10 9
אכלנו במהירות את השניצל שידע ימים טובים יותר ואת האורז ארזנו לפח.

המשכו לאילת.

עשינו צ'ק אין במלון אגמים.
נכנסנו לחדר, התקלחנו ונרדמנו, לא לפני ששמתי שעון מעורר ל-7 בבוקר.
אני אוהב להגיע ראשון לארוחת הבוקר.
זה כמו לבוא לחנות ירקות ופירות ביום ראשון בבוקר. הכל טרי. הכל FRESH
זוגתי המשיכה לישון ואני מלא עזוז הלכתי להתייחד עם הפנקייק, החביתה האישית, הבורקסים והמוזלי.

מה זה השם הזה מוזלי!?
זה תמיד נשמע לי כמו מוגלי מספר הג'ונגל, ואפרופו ג'ונגל...

יש לי תחושה שכל מי שנכנס לארוחת בוקר במלון אילתי הופך בן רגע למהנדס מצטיין שכל חברת נדל"ן תשמח להעסיק איך שיחזור מהנופש באילת.

היכולת של אורחי ואורחות המלון להעמיס על שטח פנים נתון של צלחות מגדלים של אוכל שנתמכים בפיגומים של ופל בלגי, מרשימה אותי כל פעם מחדש.

יש גם את תופעת החמ"ל. בתפקיד הסמבצ"ית – אם המשפחה. היא מחלקת משימות ושולחת את ילדיה להביא מזון מהבופה בצורה קטגורית.

דני תביא פנקייקים! שירה – תביאי לכולם מוזלי! נגב – תביא לכולם גבינות!

בעלה כבר מזמן מתייבש בתור של החביתות.

עוד מעט היא תצעק להם – צאו לדרך!
ממש כמו בתכנית ריאליטי. המרוץ לבופה.

מעצבן אותי תחנת דלק

מעצבן אותי שכבר חניתי ליד המשאבה הראשונה ודוממתי מנוע והמתדלק מבקש מני להתקדם עם האוטו למשאבה הקדמית יותר.

מעצבן אותי שאני מבקש לתדלק ב-50 ₪ אבל המתדלק "בטעות" מתדלק לי ב-150 ₪.
מעצבן אותי שהשירותים בתחנת דלק תמיד נראים ומריחים כמו אחרי פיגוע ביולוגי, לא עלינו,
טפו טפו טפו

מעצבן אותי שתמיד כשאני מבקש מהמתדלק את העיתון תנה שמגיע לי כי תדלקתי ב-130 ₪ ומעלה, הוא אומר לי שבדיוק תדלוק לפני, הוא נתן את העיתון האחרון.
מעצבן אותי שתמיד מתדלקת פרחה שואלת אותי אם לבדוק לי שמן מים וזה עושה לי לא טוב.
מעצבן אותי שאף פעם לא תדלקה אותי מתדלקת שווה, אולי כי פשוט אין חיה כזאת.

מעצבן אותי שדקה אחרי שתדלקתי טנק לא ברכב, אני פותח רדיו ושומע בחדשות שחר בחצות ירדו מחירי הדלק.

מציל דייטים

מציל דייטים

אאוריקה מצאתי!

זה הולך להיות סטארטאפ מעולה!

DATES LIFEGUARD

מציל דייטים.

נתקעת בדייט מבאס?

אל דאגה, מציל/מצילת הדייטים יצילו אותך.

המציל/ה יכול להיות המלצר, המלצרית, מנהלת המשמרת, המארחת וכו'.



איך זה עובד?
קבעת עם מישהי לדייט ראשון?
תבחר אתה את מקום המפגש. פעם אחת כי אתה הגבר. פעם שנייה כי שירות "מציל דייטים" מבוסס על שיטת "מגרש ביתי".

הפרקטיקה:
התקשר לבית קפה/מסעדה. הזמן שולחן זוגי בטלפון. ציין את מיקום השולחן, השעה, שמך המלא,
מס' הטלפון והאימייל שלך.

שלח תמונה שלך לקפה/מסעדה שמספקים את השירות המיוחד. ישנה רשימה מסודרת באתר החברה.
הם יזהו אותך במדויק ע"י הצלבת פרטיך האישיים ותמונתך.


יש קודים ברורים.
אם אתה יושב בדייט ומבין שלא רק שאהבה גדולה לא תצא מהבחורה שיושבת מולך אלא אתה גם הולך לסבול בשעה הקרובה, פנה אל המלצרית כעבור כמה דקות ואמור לה בטון בוטח:

""הקפה חזק לי מדי, אפשר להחליף לי אותו?"

המסר המקודד מתקבל אצל המלצרית ומיד עובר תרגום בראשה:

"הבחורה שיושבת איתי בדייט ממש לא מוצאת חן בעיניי, הצילו, אני טובע!"

באותה שנייה, המלצרית מחליפה מוד פעולה למצילת דייטים.
היא תעשה הכל כדי להציל אותך. הכל.
בשביל זה שילמת לשירות המיוחד.

כשהיא תגיע עם הקפה החדש, היא תביא איתה גם כוס מים ותשפוך אותה עליך כאילו במקרה.

היא מאד תתנצל ותציע פיצוי, הכל יראה מאד אמין.

ההרטבה המבוימת הזו היא למעשה גלגל ההצלה שלך.

עדיף להיות מעט רטוב אך מרוצה מלהתייבש שעה בדייט כושל.

אמור מיד לדייטרית שלך שאתה מרגיש לא נוח כשמכנסיך רטובים ואתה חייב להגיע הביתה בהקדם,
להחליף לבגדים יבשים.

הזמן חשבון, שלם ועוף משם כל עוד נפשך בך.

זה מצב של WIN WIN
גם ניצלת וגם יצאת נחמד.


רוצים גם אתם להינצל מדייטים מחורבנים?

כנסו לאתר:
DATES LIFEGUARD


נ.ב. הרעיון לשירות נולד עקב כשלון מתמשך ושחיקה של השיטה הישנה שבעיית האמינות שלה הייתה לה לרועץ ברוב המקרים:

שיחות טלפון שמתקבלות מחבר/ה שבדיוק עכשיו נתקעו עם האוטו, החליטו להתאבד וכו'

הפטנט הזה כבר לא מחזיק מים. ה- DATES LIFEGUARD דווקא כן.

עיתוני השבת

בדומה לעתוני סוף השבוע
גם אני הופך ליותר עבה, יותר נינוח, יותר מעניין.

הנה באה הרכבת

שמתם לב שכשאתם יושבים עם חנמון בתחנת הרכבת וקוראים כל אות במודעות של המכרזים הממשלתיים כדי להרוג עוד דקה של המתנה לרכבת מאחרת, תמיד הכרוז של הרכבת יבשר לכם בקול ענות חלושה על איחור צפוי של 20 דקות.


הוא ממש לוחש כמו אותו זאטוט שאימו תפסה אותו עושה מעשה שלילי ושולחת אותה לחשוב על מה שעשה ב"פינת המחשבות".


מה שצורם לא פחות - שניה אחרי הכריזה על האיחור, אותו כרוז לוחש הופך לכרוז צועק ואימתני שמזהיר אותנו:


"נוסעים נכבדים שלום, נא להתרחק משפת הרציף עקב רכבות מהירות חולפות!"




ואני שואל - אם הרכבות כל כך מהירות, למה הן אחרות ב-20 דקות?!

המפצחים

גמר ליגת האלופות בכדורגל.
ברצלונה - מנצ'סטר יונייטד.
משחק קלאסי.
הקרירות הבריטית מול החום הספרדי, מה יותר טוב מזה?
אני והחבר'ה יושבים בסלון בפוזה של תוכים ומפצחים מכל הבא ליד. ככה זה כשאחד החבר'ה עובד בחברת פיצוחים
על השולחן מסודרים בסדר מופתי גרעינים שחורים, בוטנים, שקדים, קבוקים, פיסטוק חלבי
הבירות קרות בדיוק בטמפ' הנכונה...
הכל ערוך ומוכן. המשחק מתחיל. כעבור 10 דקות ברצלונה עולה ליתרון אחת אפס.
הסלון על יושביו נע קלות מימין לשמאל. שאגות שמחה.
במחצית מעלים זכרונות מרעננה של פעם.
המשחק הסתיים בנצחון 2:0 לברצלונה.
המסקנות מגמר ליגת האלופות 09:
הקשיו מוצאו מאירן והפיסטוק חלבי מקורו בסוריה.

פתאום נהיה קיץ

הקיץ כבר כאן. יום ההולדת שלי שחל ב-1.5 הוא בד"כ התאריך של פתיחת עונת הרחצה בים (שהרשויות כל כך מקפידות לשמור על ניקיונו ע"ע עיריית הרצליה, שפד"ן, רשות הביוב ועוד רבים וטובים)
העניין הוא שבקיץ נפתחת רשמית גם עונת הפלצנות, בעיקר במתחמים מאד ספציפיים כמו עמק הרצליה פיתוח.

זה שיא העונה של מקומות הבילוי, אתה מגיע לכניסה של מסעדה/בית קפה/פאב וכו' ותמיד המארחת השווה בכניסה (שתמיד נראית יותר טוב ממלכת היופי) תיתן לך את התחושה שבעצם הגעת למרכז השירות של חברה סלולרית.

אחרי השאלה כמה אתם? יגיע הסבר:
אין כרגע מקום בפנים אבל אתם יכולים לשבת בחוץ.

אבל.. אם תשבו בחוץ, לא תוכלו אח"כ לשבת בפנים!
ואם אתם בכלל רוצים לשבת פה, אתם חייבים להרשם כי יש עוד אנשים בתור.


מסלולים יש, תכניות יש, עוד מעט יהיו קנסות על מעבר משולחן לשולחן.



הכל מאד מדויק במקומות הבילוי השווים של הרצליה פיתוח, נראה לי שהם שוכחים שהמטרה בעצם היא FUN

שעתיים מחורבנות

לפני כך וכך זמן קבעתי דייט עם בחורה בבית קפה ברח' הברזל בת"א.
בדרך לשם, אכלתי איזה משהו באוטו וזה נשפך עלי ועשה לי כתם בצד הימני של המכנסיים.
כשיצאתי מהאוטו שאלתי איזו אמא אחת שדחפה עגלה עם תינוק, אם היא יכולה לתת לי טיפ של אודטה בנוגע לכתם במכנסיים.
היא המליצה לי לעשות מה שיצחק שמיר היטיב לעשות כראש ממשלה..
לא לעשות כלום.
היא אמרה שככה זה פחות נזק.

הגעתי לבית הקפה. הבחורה כבר הייתה שם.
למזלי, היא לא הבחינה בכתם על המכנסיים.


הזמנו לשתות ואחרי חמש דקות...
ציפור חירבנה לי על הצד השמאלי של המכנסיים.
עכשיו היא כבר הבחינה בכתמים ולא הפסיקה לצחוק (עלי)
בואו נסכם שזה לא היה הדבר המחורבן היחד בדייט הזה.

נ.ב. כשציפור מחרבנת עליך (למשל על המכנסיים) זה ממש לא סימן למזל.
זה סימן שציפור חירבנה עליך, יש לך כתם על המכנסיים ועליך לשים אותם בכביסה.

שברת - שילמת

מתי בעצם גבר מבין ששברת - שילמת?
כשהוא שובר את הכוס בחופה.
אגב, בעקבות מקרי הגירושין הרבים שפוקדים את ארצנו חשבתי ליצור מדריך שיקראו לו - מתגרשים
זה מדריך שמנחה אותך איזה קייטרינג/דיג'יי/צלם וכו' - לא להזמין לגירושין

גם חשבתי על זה שתמיד אחרי הגירושין וההתעסקות הסזיפית עם עורכי דין, כספים וניירת, הם טסים לחו"ל להנפש.

בטח הם חוזרים עם גט - לג

היא בת 61 אני בן 36

היא בת 61. כבר לא צעירה, עברה את גיל הפנסיה.

אני בן 36 ב-1.5 הקרוב
כבר 36 שנה זה ככה, היא חוגגת יומולדת יומיים לפני ואיזו הפקה...
זיקוקי דינור, הופעות של מיטב הכוכבים במאות במות בידור, אטרקציות, טיולים, טונות של אוכל, בעיקר בשר על האש.

מזל טוב מדינת ישראל

אגב, לא אאחל לך עד מאה כעשרים כי אני מאחל ומתפלל שיהיו לך חיי נצח

מזון רגיש

מה לעשות, אבל גם לאוכל יש רגשות.
שמנת חמוצה, שמנת מתוקה, שוקולד מריר.

מוכר את האוטו?

פעם איזו ערסית נכנסה באוטו שלי, מעכה אותו לגמרי וכשהחלפנו פרטים היא שאלה אותי "תגיד, אתה מוכר את האוטו?"
השבתי לה: "עזבי, לא כדאי לך לקנות. האוטו אחרי תאונה".

טעימות ופחת

כולנו "טועמים" בסופר. מי שיגיד שלא הוא שקרן.
זה קורה בעיקר באזור של הפיצוחים והפירות היבשים,הזיתים,המשקאות הסחוטים.
נראה לי שחוץ מאבקת כביסה, "טועמים" הכל. זה הוביל אותי למחשבה שאולי תעשה אותי עשיר סופסוף:
יש להציב משקל בכניסה לסופר וביציאה ממנו. לשקול את הלקוחות לפני ואחרי ולחייב אותם לפי המשקל שעלו.

אתרי הכרויות

מכירים את הקטע הזה שאתם נכנסים לאתרי הכרויות
ויש שם כל מיני סוגים של תמונות?
יש תמונה של ארבע בחורות סביב שולחן עגול בחתונה. לך תדע מי זאת. יש תמונת שב"כ – בחורה עם משקפי שמש.
יש תמונה של בחורה מצולמת עם האקס שלה. יש תמונה של בחורה מצולמת עם האקס שלה כשהפנים שלו מרוטשות, קצת מלחיץ.
ו... יש תמונה של הר ההימליה ונקודה שחורה לידה כתוב "זאת אני".

פיתה

כל פעם כשאני נכנס למכולת ויש במדף פיתות, אני נתקל בשקית של חמש פיתות שנשארה בה רק פיתה אחת בודדה, יבשה.
זה כמו הילדה הכי לא מקובלת בכיתה שאף אחד לא רצה בקרבתה.

קצין עיר אזרחי

להיפרד מבחורה זה לא דבר נעים.
לספר להורים שפיטרו אותך מהעבודה זה גם לא הנאה גדולה.
יש הרבה דברים לא נעימים שאנחנו נאלצים לספר והיינו שמחים שמישהו אחר יספר אותם במקומנו.
בשביל זה בדיוק צריך להקים "קצין העיר אזרחי".
הוא יבשר במקום לקוחותיו את כל אותן בשורות מבאסות ותחסוך את כל האי נעימות, קימוטי הפרצופים והמבוכה.

מסלולים

מי מאתנו לא הגיע לבית קפה/מסעדה ונתקל במארחת שווה אבל לחוצה שמסבירה שאין מקום בחוץ אבל אפשר להרשם, אבל אם מתיישבים בפנים, אז אי אפשר לעבור למקומות השווים בחוץ.
עוד מעט קט היא תבקש קנס על מעבר משולחן לשולחן.
מה זה, מסלולים של פלאפון?

אדומה מתוקה

אם כל אחד ינצל את המקצוע שלו, כדי לדעת כבר בתחילת הקשר, אם האישה המסתורית שיושבת מולו היא אישה כלבבו,
זה מה שיקרה:

באסטיונר של אבטיחים ייתן לה טפיחות קלות על הבטן ולאחר מכן ויצמיד את אוזנו לבטנה כדי לדעת אם היא מתוקה.
מוכר בחנות דיסקים יבקש לשמוע אותה קודם בטלפון כדי להחליט אם הצלילים שלה מתאימים לו.
סנדלר ישאל אותה אם היא אוהבת ללכת עם סנדל או נעל, כדי לדעת אם היא נעל.
שען ישאל אותה מה השעה, כדי לדעת אם היא מדויקת.
חייט ישאל אותה על מידותיה כדי לדעת אם יש לה מידות טובות.
מציל ישאל אם היא אוהבת לשחות כדי להבין לאן היא חותרת...
חשמלאי ישאל אותה כמה היא מדליקה, כדי לבדוק אם היא זורמת.
גנן יגיד לה שהיא פרח כדי לראות מה יצמח לו מזה.

מחשב

חשבתם פעם כמה דמיון יש בין החיים האמיתיים לתוכנת Officeבמחשב?
תחשבו שאתם שוכבים עם בחורה ורגע לפני שאתם גומרים נפתח לכם חלון –
"האם ברצונך לשמור את השינויים?" במידה וכן הקש "אישור", במידה ולא הקש "ביטול".
במידה והקשת "אישור", תצטרך להתרגל לקובץ החדש והמדהים שיכנס לתוך חייך וחייה, תשעה חודשים מרגע ה"אישור".

יום השואה 2009

חלק גדול מהדורות הקודמים של משפחתי נרצח בשואה.

הסרט שצפיתי בוא היום בשש בערב, קצת לפני מוצאי יום השואה, הוציא ממני מחשבות ותובנות שאף סרט שואה לא כיוון אותי אליהן קודם לכן.

סרטו של חיים הכט - הנצחון הסופי ששודר בערוץ 2, מגולל את סיפורו של פליקס זנדמן. מדובר בעלילה בלתי נתפסת של אדם שיצא מתוך קבר שנחפר באדמה והוביל את חייו לפסגות של הישגים מדעיים ועסקיים. ד"ר פליקס זנדמן הוא מחשובי המדענים בדורנו, שהמצאותיו חוללו מהפיכה בתעשיית הרכיבים האלקטרונים, אבל ד"ר זנדמן הוא בראש ובראשונה מדען יהודי שהזדהות עם עמו נצרבה עמוק בבשרו ובנפשו בימי מלחמת העולם שנייה. הסרט חושף שורה של גיבורים שכל אחד מהם הוא סיפור של ניצחון אישי מרהיב. הסרט מביא את סיפור ניצחונותיו החל מהצלחתו לשרוד מול ניסיונות הנאצים לרוצחו, ממשיך בתיאור הקמת הקונצרן העולמי "וישיי" , מתאר את תרומתו לביטחון ישראל ומסתיים בניצחון הסופי שלו על אדמת גרמניה. עברית ואנגלית, תרגום לעברית.

אני ממליץ לכולם לצפות בסרט שמזקק באופן מרתק את נצחונו של העם היהודי, דרך סיפור חייו של איש מופלא.

משפטים חכמים שנתקלתי בהם לאחרונה

1. It`s not about what you look at

It`s about what you see

2. Sometimes the only way to create something new is to go all the way back to the beginning

3. Times are hard when things have got no meaning

4. don`t know what i want but know how to get it

5. Yes we can

מחלקת העיתונים המתוקה

ערב ראש השנה לפני כמה שנים.

אני בדרכי לים, להעביר את ערב החג לבד, מול הגלים הכחולים.

ברדיו מתנגן השיר "ערב ראש השנה" של המשורר עמיר לב שאני משתייך לכת מעריציו.

מזג האויר מזמין.

אני מבחין בבחורה חיננית באוטו טרנטה.

החלטתי ביני לביני שאם הטרנטה שלה עוצר לצד הטרנטה שלי ברמזור אדום, אתחיל איתה.

אם לא, לא.

הרמזור התחלף לאדום.

הרכב שלה נעצר לצד הרכב שלי. הבחנתי במדבקה של פו הדב על חזית הרכב שלה.

ביקשתי שתפתח את החלון ושאלתי: "את יכולה לשאול את פו הדב אם הוא יכול לארגן לי דבש לראש השנה?"

היא הוציאה צנצנת דבש מתא הכפפות ברכב והשיבה לי בלי להתבלבל: "למה לבקש דבש מפו הדב?

יש לי פה את הדבר האמיתי...!"

הצעתי לה שנלקק דבש ביחד בחוף הים.

היא הורתה לי לנסוע אחריה.

נעצרנו ליד המצוק של חוף סידני*.

התישבנו על העתיקות של אפולוניה והשקפנו על הים. דברנו. היה על הכיפאק.

אחרי כשעה עלינו חזרה למצוק ונעמדנו ליד הטרנטולות שלנו.

אמרתי לה שהבמאי שלי לחש לי באוזניה שעכשיו עלי לנשק אותה.

היא השיבה לי שהבמאי שלה לחש לה באוזניה להזמין אותי לארוחת ערב אצלה בבית.

אחרי חצי שעה מצאתי את עצמי אוכל איתה ארוחת מלכים ומתעלס איתה עד אובדן חושים.

זה היה סקס מצוין. בארבע בבוקר צלצל השעון המעורר שלה.

הסתבר שהיא עובדת כמחלקת עיתונים. היא נישקה אותי ויצאה לחלוקה.

הדלקתי את האור בחדר השינה ולעיני נגלה מראה דובי במיוחד.

כל קירות החדר קושטו במדבקות ותמונות צבעוניות של פו הדב.

הסתכלתי על פו הדב, חייכתי ואמרתי לו: "בזכותך זיינתי".

הסטוץ עם מחלקת העתונים הפך לחברות של חצי שנה.

חצי שנה של סקס, עיתון וארוחה טובה על הבוקר. כולם ב-Delivery עד למיטה.

אחרי חצי שנה היא חילקה דבש לדב אחר.




*למען הסר ספק, מדובר בחוף סידני עלי בהרצליה ולא בחוף אוסטרלי.

הפתעה

אישה דת"לית (דתיה לאומית) סיפרה לי פעם שנסעה לאזור צפת להשתטח על קבר של צדיק.
כשהיא קמה, ציפתה לה הפתעה.
כל הבגדים שלה הוכתמו בצבע כחול טרי.
מסתבר שצבעו את הקבר בצבע כחול טרי ולא טרחו לשים שלט - זהירות צבע טרי,
מה שאומר שהמשפט - צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים, לא תמיד נכון.

יש לי

מי מאתנו לא מכיר את המסעדות הביתיות?
תמיד ימצא שם בעל הבית שיעמוד מאחורי דלפק עם תבשילים כשמגבת מונחת לו כל על כתף שמאל.
כל ספקטרום הצבעים מופיע על המגבת המסקנה ולא בגלל שזה צבעי הבד.
תמיד הוא יכריז בגאווה על התבשילים שיש לו להציע ממש כאילו היו בשר מבשרו (לא יכולתי להתאפק, ברח לי הגיג מילתי)
תמיד הוא יתחיל כל משפט ב"יש לי". תמיד הוא יסיים כל משפט ב"טוב", "טובים", "טובות", לא בהכרח בהתאמה לשונית.

יש לי קציצות בקר טובים.
יש לי מפרום טוב.
יש לי שניצלים טובים.
יש לי דג מרוקאי טובים.

תמיד הוא יספר שאשתו, סבתו (היא בחיים, או שזה סיאנס?) ודודתו שוקדות ממש ברגעים אלה על הבישולים בזמן שמקס מגאנה, מייקל מניגריה וראסטה מאן מג'מייקה מבשלים אוכל מבית אמא ואבא.

בתאבון

נ.ב. הצעת ייעול: במקום להניח מגבת קטנה על כתף שמאל אפשר פשוט לתפור אותה על החולצה ולכבס 2 ציפורים במכה אחת.
המגבת גם אף פעם לא תיפול לרוטב של החריימה ותחזור לכתף שמאל של החולצה כאילו כלום.

לא אפויה

היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה. הוא היה מטורף אמר פוליטיקאי משופשף.
כפי שתבינו מיד, היא היתה מטורפת.
לפני מספר שנים הכרתי בחורה באינטרנט. קבענו להפגש. היא ביקשה שאאסוף אותה מבית הדירות בו התגוררה בגבעתיים.
קבענו במוצ"ש ב-21:00.
הגעתי לכתובת. התקשרתי מהסלולר והיא לא ענתה. ניסיתי שוב כעבור 10 דק' והיא ענתה.
היא ביקשה שאצא מהאוטו ואומר לה מה אני לובש, אח"כ היא ביקשה שאכנס לאוטו, אומר לה איזה סוג הוא ואעמעם אורות.
התנעתי את האוטו, ונסעתי עצבני הביתה.
המסקנות שלי מהאירוע:
1. מדובר בבחורה שעובדת במכון רישוי לרכבים, דינמומטר או קומפיוטסט.
2. לא רק שהבחורה לא "אפויה", מעולם לא הכניסו אותה לתנור.
3. לא להתפתות לעסקאות בשטח אחרת אוכלים אותה בגדול (תשאלו את רפאל גינת)

נ.ב. בדרכי הביתה הפלאפון שלי צלצל. היא הייתה על הקו. אמרה שהיא למטה והיא לא רואה אותי.
הצעתי לה לטפל בעצמה ומהר, אולי אפילו בדינמומטר. הלכה לה הרצועת טיימינג.

שפת הילדים פרק 1

פעם עבדתי עם איזה בחור סטלן שהוא ואשתו נהגו לעשן לא מעט עשב אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
יום אחד בתו הקטנה ראתה אותו מגלגל צינגלה והיא רצה לאימא שלה וסיפרה לה בגאווה:
"אמא, אבא מתקן סיגריות!"

ניסוחי קו"ח

מצ"ב מילון קצרצר שיסביר מונחים בסיסיים בכתיבת קורות חיים.

קו"ח: אחראי מערך הפצה ארצי של ספרי לימוד

האמת: שליח שכיר בהוצאת ספרים.

קו"ח: מנהלת לשכה

האמת: פקידת קבלה

קו"ח: יועץ תקשורת

האמת: יחצ"ן של מסיבות

סטיקר אחד פחות

הם נמצאים בצמתים.
הם מחלקים סטיקרים גם כשאין בחירות.
למה שהברסלבים לא יעשו לנו "בדיקת רשיונות" לסטיקרים שלהם?
כל נהג שנמצא ברכב ומתקרבים אליו המציקים עם סטיקר בידם, יוציא את הסטיקר שקיבל בעבר ויצמיד אותו לשמשת הרכב כך שהברסלב יראה שכבר יש לך את הסטיקרים: "חיוך מביא חיוך", "תחשוב טוב יהיה טוב" ו" אין יאוש בעולם".
זה יחסוך הרבה הצקות ובעיקר המון סטיקרים.
אתם יודעים האג'נדה הירוקה תופסת חזק בכל העולם.

זנבות

דמיינו לעצמכם עולם שבו לגבר ואשה יש זנב מאחורה. כמו לכלב.
כשהם שמחים הם מכשכשים בזנב. כשהם עצובים הזנב לא זז.
זה יכול לחסוך המון אנרגיה ולפתור המון חידות. למשל:
תוכל לדעת אם לאשתך היה יום מוצלח בעבודה בהינף זנב.
תוכלי לדעת אם קבוצתו האהובה ניצחה בדרבי הכדורגל בלי שיוציא הברה אחת מהפה.
לא יהיה צורך לסכם דייטים עלומים ב"נדבר".
הזנב יסגיר הכל.

מוישה גרויס

הדחה כפולה

אתמול אני וגדי המעצב הכנו קריאיטיב לבריפ שנתנו לעצמנו ולא באמת קיים.

הטיזר מופיע בצד שמאל (על הרקע השחור) והתשובה בצד ימין.

תיהנו.

כריכה קשה

פלקטור

מתלמדייט

אני נמצא בבית קפה על הים. מסתובבת פה מלצרית וצמודה אליה מתלמדת.
היא הולכת אחריה כמו צל ולומדת את העבודה. חשבתי לעצמי, אם זה טוב למלצרות, זה טוב לדייטים.
נגיד שאני יוצא לדייט ואיתי מגיע מתלמד דייט. מולי בשולחן יושבת הבחורה שהיא הדייט שלי ולידה יושבת בחורה שהיא המתלמדת דייט שלה. זו הדרך הטובה ביותר ללמוד איך לתפקד בדייט. מה לומר. מה לא. מתי להחמיא. מתי לא.
אפילו לסכם דייט ולומר "נדבר" אפשר ללמוד. אפשר ללמוד דרכים דיפלומטיות לנפנף או לרמוז שיש עניין.
החשבון ישולם ע"י המתלמדייט. זה השיעור הכי חשוב. פעמיים הפוך קטן.

למה?

למה המוקדניות של 144 אף פעם לא שומעות מילה ממה שאתה אומר?

למה אף אחד לא טורח להגיד שלום או בוקר טוב ל- Unseen People : מנקי רחובות, שוערים בבניינים, מאבטחים?

למה "מוזלי" תמיד מזכיר לי שם של דמות מספר הג'ונגל ולא קערה שקופה מלאה בפירות חתוכים, יוגורט, גרנולה ודבש?

למה החבר'ה שעובדים בפיצריות תמיד סובלים מחצ'קונים בפנים?

למה כשכתוב במודעה "למכירה רכב מצב מכני מעלה" ברור לך שעוד רגע הרכב מתפרק?

למה מזרימים כל שני וחמישי ביוב לים ולא ים לביוב?

למה לנו פוליטיקה כל שנתיים?

Save The Falafel

יש ברעננה פלאפל ליאפים. הם מציעים פלאפל עם גבינות עזים, אבוקדו, פסטו, ממרח עגבניות מיובשות, רוקט וכו'.
העובדות בחנות מכינות את המנה כשכפפות גומי סטרילי על כפות ידיהן, שיערן אסוף ומכוסה בכובע מצח ולא מטעמי צניעות.
הכל מאד סטרילי, מדויק, כמעט הייטקי. מרגיש כמו חדר ניתוח במדיקל סנטר בהרצליה פיתוח.
וזה בדיוק מה שמפריע לי. פלאפל זה מאכל ישראלי עממי וכך הוא צריך להשאר. פשוט.
פיתה. חומוס. סלט ירקות. כדורי פלאפל וסגירה של טחינה מלמעלה. אפשר להוסיף חמוצים וכרוב כבוש וזהו.
עזבו אותי מגבינות עזים, פסטו וכל הפלצנות המוקפדת הזאת. תנו לפלאפל להשאר פלאפל.

זמן אויר

לדעתי 50% מה"לקוחות" שמגיעים למרכזי השירות של orange הם מזויפים. אין להם סלולרי, הם פשוט באים להרוג שעה באולם ממוזג, מעוצב להפליא עם שפע עיתונים יומיים, סוכריות טופי שנדבקות לשיניים כמו סופרגלו ומגוון משקאות חמים מאבקות.

אלה שכן באים לקבל שירות, כמוני למשל, נדהמים כל פעם מחדש לגלות שכשמשדרגים מכשיר סלולרי ומחזירים את הישן, מזוכים כל חודש בתשלומים על החדש. משהו כמו 30 ש"ח לחודש. הסלולר הישן משמש לחלקי חילוף.
זה מרגיש כמו לחתום על כרטיס א. ד. י. של תרומת איברים.

לא יודע אם שמתם לב אבל המונח שעולה הכי הרבה לחלל האויר במרכז השירות הסלולרי הוא "זמן אויר"
(באידיש: לוף גישעפט) מה שמזכיר לי שמי שהמציא את "זמן האויר" היה לא אחר מאשר דוד הרומני שהיה לו קומפרסור ענק בחנות האופניים שלו ברחוב רמב"ם ברעננה. על הקומפרסור היה שלט: "מחירון אויר": ניפוח צמיג אופניים - חצי שקל.
ניפוח כדורגל - 60 אגורות.

אורגני

פעם מישהו לימד אותי איך להעריך שווי שוק של בחורה.
"אם אתה בא אליה הביתה אחרי כמה פגישות ואתה מגלה שהיא צרכנית כבדה של מזון אורגני, זה אומר שהיא יושבת על משכורת חודשית של לפחות 20,000 ש"ח ברוטו ואם באורגני עסקינן...
הבעיה בחנויות אורגניות היא שהן שייכות לכת "שקית אחת פחות" ולכן אין שקיות וזה די מבאס, בטח לאנשים כמוני שמקפידים לקחת חבילת שקיות בכל קניה. של מוצר.
וזה לא כולל הברחה של קופסאות פלסטיק ריקות כולל מכסים.
הקופסאות משמשות לי לאחסון טחינה שאני מכין פעמיים בשבוע.

קלע לו בול בפוני

כמעט בכל תכנית בוקר בטלביזיה יש אייטם על שודד ששדד סניף של בנק הדואר וצולם במצלמת הההבטחה (מצלמה שמבטיחה לצלם ולא הרבה יותר מזה). לינור ברגפן מבקשת את עזרת הציבור בזיהוי ואיתור השודד) היא אפילו לא מציעה בול בתמורה.
לדעתי זה תוכן שיווקי של רשות הדואר. הם מקבלים חשיפה גדולה, נתפסים כקורבן ומעוררים אמפתיה.
השודד תמיד לבוש אדום שזה מחשיד כי זה צבע הלוגו של דואר ישראל. בטח גם קוראים לו צבי.

מחשב על

רוב החומוסיות השוות טומנות בחובן קאץ' מסוים.
החומוס כל כך טעים שאנשים עומדים בתור כדי לקבל צלחת עם המשחה האורינטלית.
עם גרגירים? בלי ביצה? עומדים בתור כמו גדולים.
בד"כ ישנם 5 שולחנות קטנים. כל שולחן 4-5 כסאות, אם אפשר לקוחות יושבים גם על שרפרף, כמו במונית שירות של חאפר מדופלם. העניין הוא שצריך להיות ביל גייטס או מינימום מחשב על כדי לתזמן את צלחת החומוס שאתה מחכה לה בקרייבינג עצום - לכסא שיתפנה ליד השולחן. הכל צריך להיות בסינרגיה מושלמת.
כמו בהרבה פעמים בחיים, גם כאן, תבלין המזל יכול לעזור. שיהיה בתאבון.

חורף

אני יושב כבר שעתיים מול הים ומנסה להבין, מה מניע אנשים?
למה אנשים רצים ו/או הולכים על החוף? מדוע הם משחקים מטקות?
אני רואה זוגות שעושים הליכה על החוף ושואל את עצמי, מה הסיפור שלהם?
איך הכירו? כמה זמן הם ביחד? איך הוא מחזר אחריה? איך היא מחזרת אחריו?
אני לוגם מההפוך קטן רותח חלש עם קצף.
הפוך קטן יותר טעים לי מהפוך גדול. משהו בקטן עושה אותו טעים יותר.
אני מוריד את השכבה של הקצף עם הכפית וממשיך ללגום.
הטעם של הקפה עם הגוונים החורפיים של הים בא לי טוב.
אני מחכה לה שתגיע. הכרנו לפני חודש. היא סימסה שהיא בדרך. היא טיפוס מיוחד.
אני לומד אותה. היא לומדת אותי. נראה לי שאנחנו נהנים מהדרך. היא בטח תזמין תה.
שנינו לא שותים אלכוהול. לא יודעים לשתות ולא רוצים לדעת. טוב לנו ככה. גם אין לנו קרוקס.
וטוב שכך. למה לכער את העולם? הרחש של הגלים מרגיע אותי.
בחיים עדיף לזרום עם הגל, אם תשחה נגד כיוון הגל הוא ישבר עליך.

חורף עכשיו. אין מצילים בבוטקה (חולה על המילה "בוטקה").
חשבתי לעצמי איך הם שומרים על כושר בחורף? הם שורקים במשרוקית פעמיים ביום? כורזים לאישה בבית שתעבור דרומה?
ולמה לעזאזל הם מקבלים ביגוד במשכורת פעמיים בשנה? איזה ביגוד הם צריכים? הם מצילים.
עוד מעט יעשו להם סטיילינג.
השמש כבר נישקה את הים.
עוד מעט אנשק אותה.
היא תגיע כל רגע.

בצלל

הקטע ששם נשמע אחרת מאיך שהוא נכתב מצחיק אותי כל פעם מחדש. להלן מילון:

בצלל = בצלאל

אברם = אברהם

ארון = אהרון

יודה = יהודה

שימון = שמעון

לאדי = ליידי (שגור בפיהן של פיליפיניות שעובדות בארץ ובחו"ל כעובדות זרות ונוהגות לכנות את המעסיקה שלהן - לאדי)

אורנג' ג'וס

אמש הייתי במרכז השירות של אורנג' ברעננה.
קבלתי מספר תור ונגשתי לשתות קפה מאבקה שיש בה הכל חוץ מקפה. לפי טעמו של הקפה יש בתערובת תבלין סטייק, כמון, ציפורן (חודרנית), הל ופפריקה מתוקה.
אחרי דקה הכרוז קרא לי. נגשתי לורד.
נתתי לה את הסלולר שלי לבדיקת קרינה. (מתוקה שהכרתי ועובדת גם היא באורנג' אוסרת עלי להגיד את המילה פלאפון, התרגלתי מאז)
בקשתי שתסדר לי את הסלולר כך שיראה לי מה משך כל שיחה. זה כמו קלוריות על מוצרי מזון. זה טוב למודעות. ורד הבטיחה שתוך 48 שעות הסלולר יחזור אלי עם שליח ונתנה לי בינתיים סלולר חלופי.
זה די דומה לרכב חלופי מהביטוח. פונקתי באוזניה מתנה והתקדמתי לעבר היציאה לא לפני שחשבתי ביני לבין אנוכי:
השיחות שאעשה במכשיר החלופי זה אני משלם או אורנג'?

יהושע

1.3.09


יהושע

יהושע היקר,


המון חוויות משותפות, שעות של הליכה בשדות מושב גבעת חן, בכל מזג אויר.

היית כלב מיוחד. תמיד הקשבת לי ולא כי לא יכולת לדבר. דברת בדרכך.

אני זוכר שלא פעם הלכת לאיבוד ומצאתי אותך ליד מרכז הקליטה ברעננה.

אולי חיכית לשווא למענק קליטה ואולי לא. כנראה שלא היית צבר.

פעם, אחת הבנות במושב אמרה לי שאם יכולת לדבר, בטח היה לך מבטא סקוטי.

היא צדקה, היה בך משהו אירופי, אצילי.


רץ
אני זוכר איך רצת באצילות ובמהירות שלא הייתה מביישת את האיש המהיר בעולם, אוסין בולט.

תמיד אמרתי שאם היית מייצג את ישראל בריצת 100 מ' באולימפיאדה, היית מביא לנו מדליית זהב.

אתה, בניגוד אלי, כשרצית להתפרק מינית, לא היית צריך להתחיל עם בחורות ולצאת איתן לדייטים חלולים. פשוט היית עולה על הכלבה השכונתית ומענג אותה.

פעם עינגת כלבה עד כדי כך שלא הצלחת לצאת. נתקעת בתנוחת דוגי סטייל.

המבטים הנבוכים ועם זאת החינניים שלך ושל בת זוגתך לאקט, זכורים לי היטב.

חוכמולוגים יודעי דבר טוענים שבמצבים כאלה צריך לשפוך מים ואז הכל משתחרר.

טועים. זה עלול לייצר פאניקה מיותרת.

בחרתי לעשות מה שיצחק שמיר היטיב לעשות בכל הקדנציות שלו כראש ממשלה – לא לעשות כלום.
וזה הצליח.

אחרי 15 דק' הצלחת לצאת מהמסכנה.

נתתי לך אוכל יבש בכמות כפולה כדי שתוכל לעכל ביתר קלות את מה שעבר עליך (ועליה), רק לפני רגע.




פבלוב
יהושע,

היית מניפולטור ענק אבל ממקום טוב.

עשית לי בי"ס בענייני אוכל. ידעת שעלי לקשור אותך לשרשרת אחרי הסיבוב במושב ולא העזת להתקרב לבית לפני ששמעת את המצלול האהוב עליך – נקישות גרגירי האוכל היבש בקערת הנירוסטה.


תאבון

התיאבון שלך היה ללא גבולות.
אתה מזכיר לי את עצמי.
היכולת הזו לאכול בכל רגע נתון.



האויבים

היית הכלב הכי תרבותי וחייתי שהכרתי.
אני בטוח שהרבה חתולים, ערבים ותאילנדים שמתגוררים במושב גבעת חן, פתחו שמפניות וירו באוויר יריות שמחה וזיקוקי דינור כשהלכת מאתנו. הם כל כך פחדו ממך. היית רודף אחריהם, נובח, חושף שיניים. חדות חושיך הפכה אותך לצייד משובח והאמת? אף פעם לא הבנתי למה שנאת כל כך את הפועלים התאילנדים. אולי הם אכלו חלק מהמשפחה שלך בעבר. זה ההסבר היחיד.


הטקסים
והטקסים שלך יהושע. היית אנין חרבון.
אני חושב שלאשכנזיות צפונבוניות, כוסיות מחמד מצפון ת"א לוקח פחות זמן להחליט איזו דירה לקנות בבבלי, מאשר זמן ההחלטה שלך, איפה לחרבן לעזאזל?
היית מרחרח את האדמה והשיחים. התרוצצת הלוך ושוב כמו ארי בסוגר ואז...
היית נעצר ומחרבן על העולם.
כל כך נהנית לחרבן! אם היית מעשן, הייתי מביא לך את הסיגריה של אחרי.
אני חושב שהכי אהבת לחרבן, לזיין, לאכול.
בדיוק בסדר הזה. תמיד היו לך את כל הפרמטרים.
אני, להבדיל, הסתפקתי לעתים, רק בלאכול ולחרבן.
כבר אמרתי, אצלכם הכלבים, הכל הרבה יותר פשוט.



היועץ
היית היועץ שלי. זה היה הסוד שלנו.
בחורות שמצאו חן בעיני, הובאו אליך אחר כבוד ל"בדיקת יהושע".
אם היית מגיב לא טוב כשפגשת בהן לראשונה, הייתי מבין את הרמז.
היה לי חשוב שהן ימצאו חן גם בעיניך.
היו לנו סימנים מוסכמים.
בחורה שבאה איתי אליך והיית מקשקש בזנב ו"מבקש" שתלטף אותך בראש ובסנטר הייתה מאושרת.
אם ליקקת לה את היד זו הייתה המלצה חמה. אישור שלך זה כמו ISO 9000.

לפעמים ביצעת את תפקידך טוב מדי כמו במקרה של עינת שתוך כדי שהתמזמזתי איתה היא קפצה ולא בגללי. נכנסת לה מתחת לחצאית וליקקת את הרגל החלקה שלה. היית מלך.


לא הספקתי לספר לך אבל הבחורה האחרונה שבאתי איתה אליך, כתבה לי מכתב חיזור ובו היא ציינה אותך לטובה. הקסמת גם אותה. אגב, את המבחן שלך היא עברה בהצלחה, זוכר?


נאמנות
היית נאמן. אבא שלי נתקע פעם עם הג'יפ בשדות של המושב ולא עזבת אותו, עד שבאתי לחלץ אתכם.
הנאמנות שלך הייתה ללא תנאי. נאמנות שנכחדה מעולמנו.

February הארור
אני לא אשכח את החודש הזה. חודש ארור. הרבה דברים רעים קרו לי בחודש הזה אבל הכל מתגמד לידך.

מוג לב פגע בך עם רכבו וברח. פגע וברח? פגע ורצח.
הפסקת לאכול, הזנב כבר לא קשקש. העיניים הממזריות שלך הפכו לכבויות.
קבלת אינפוזיות ותרופות מהווטרינר.

לא יכולת ללכת. הפכת לחסר אונים. הרמתי אותך על הידיים שלי כדי להעביר אותך מנקודה לנקודה.


יום שישי בבוקר. 20.2.09
יצאתי איתך להליכה של כמה מטרים כדי שתתאוורר קצת. צלעת. הגענו לחצר של דני השכן.
שתית מים מהקערה של הכלבה שלו. שמחתי ואז... עשית את הטקס שלך וחרבנת.
זכיתי לראות את החרבון האחרון שלך. דני לא רצה שאפנה מהדשא שלו את הקקי שלך. נתן לך כבוד.
נראה לי שהוא ידע.


יום ראשון 22.2.09
אני נוסע למושב כדי לבקר אותך.
היה לי קשה לראות אותך במצבך, אבל תמיד אמרתי שחברות אמיתית נמדדת ברגעים הקשים.
אתה תמיד היית שם בשבילי והיה לי ברור שאנחנו עוברים את זה ביחד, לטוב ולרע.
התקרבתי עם האוטו. לפתע הבחנתי באבא שלי. הוא הלך איתך מטרים ספורים מהבית שלך.
לא האמנתי למראה עיני. אתה הלכת כמעט כמו בימים הטובים!
זה היה משול לנס רפואי.
אבא אמר לי: "תראה איך יהושע הולך יפה, זה לא להאמין!"







נעצרנו לרגע.
יהושע, אבא ואני.
באופן נדיר, אבא שלי ואני הצלחנו לחבר כמה משפטים בלי לריב ופתאום יהושע צנח על המדרכה.
הוא נפל, נשכב על הצד ושאג כמו אריה. כאב לו. השאגה הזו עדיין מהדהדת לי באוזניים.
"יהושע מת!, צעק אבא שלי. זה היה רגע מטלטל.
תפסתי את יהושע בידיים שלי.
התחלתי לנער אותו. חשבתי שהוא יתעורר. רציתי להאמין שיתעורר.
אבא שלי הביא לוח עץ. הנחנו את יהושע על לוח העץ והעברנו אותו לחצר שהייתה הבית שלו (ושלנו)
ב-9 שנים האחרונות.
אבא תלה מנורה על עץ התפוזים. הבאנו טוריות. ירד גשם. היה קר וחשוך.
התחלנו לחפור בור באדמה. זה היה אכזרי.
נגשתי שוב ליהושע ושוב נערתי אותו. "תתעורר יהושע".
הוא לא התעורר.
הורדתי את הז'קט שלי ועטפתי את יהושע. אבא הביא עוד בגדים ועטף גם הוא את יהושע.
הורדנו אותו לבור. כיסינו באדמה ובכינו.


לא חיבקתי את אבא שלי. חיכיתי שהוא יבוא לחבק אותי.
זה לקח לו שתי דקות והוא בא.
הוא התפרק לי בידיים. בכה, צעק. אמר שהוא לא יודע מה נעשה בלי יהושע.
35 שנה חיכיתי לחיבוק הזה.


זו הייתה הצוואה של יהושע, כלבנו האהוב


יהיה זכרו ברוך



רועי

שלום.....