שנתי נדדה הלילה. עד עדי כך נדדה שהגעתי עד קפה תל אביבי שפתוח 24/7.
בחוץ ישבו צ'רצ'יל ואישה נאה כבת 45 לערך. צ'רצ'יל ישב עם השלייקס המפורסמים שלו ושתק.
הסתכל על שוברת הלבבות הקטנה.
צ'רצ'יל, סיים את המפגש עם הגברת ופסע חיש קל אל פינת הרחוב כדי לעצור מונית.
היוצר של שלל להיטים עבריים ביניהם שיר אהבה בדואי ודמיון חופשי נזקק להרבה מאד דמיון כשחמש מוניות עברו לידו ואף אחת לא עצרה. מה נסגר אתכם?
זה קלפטר, גיטריסט מחונן שהפליא ומפליא בנגינה עד כדי כך שהצלילים הבוקעים מהגיטרה מתמסרים לו כבר שנים.
כעבור 25 דקות נמצא צדיק אחד שעצר לצ'רצ'יל. כדי להציל את כבודו ולשמור על מעט הפאסון שנותר לו, התיישב יצחק במושב האחורי של המונית.
הסתכלתי על המונית. זו לא הייתה מונית הכסף ועידו רוזנבלום לא ישב על ההגה.
ובכל מקרה, בשעות האלה למי יש כוח לענות על שאלות טריוויה? גם אם הן על להקת כוורת.
כל זה קרה באמת, היום בבוקר. זה הכניס אותי לפרופורציות.
כוורת חוזרת. חזרת קוברת, צליל מכוון, אקוסטית או חשמלית.
בסוף, אתה מוצא את עצמך עומד באבן גבירול בשעות הקטנות, מחכה למונית ומתפלל.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה